ה שכירת בניין סטוקל בכתובת Sillgasse 15 באינסברוק, נבנה בשנת 1910 והיה במקור רק כפתרון זמני התוכניות להקמת בית כנסת משלהם לא יכלו להתממש באינסברוק לפני מלחמת העולם השנייה, תחילה מחמת מחסור בכספים, ולאחר מכן כנראה גם מחמת היעדר פרספקטיבה לטווח ארוך. הנכס שנרכש בשנת 1912 לצורך הקמת בית הכנסת מגרש ברחוב גוטנברג נמכר שוב בשנת 1936. נותרו רק כמה רישומים של האדריכלים פרנץ באומן ותיאודור פראצ'נסקי משנת 1930, שהוזמנו ככל הנראה לתחרות על המיקום ברחוב גוטנברג. שניהם השתמשו בקווים נקיים, כפי שהיה מקובל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם (סגנון הבאוהאוס). קהילת התרבות של צפון ומזרח טירול (בפורארלברג הייתה אז קהילת התרבות בהוהנמס) הסתפקה אפוא בהמשך בבית הכנסת בבניין סטקל ברחוב סילגאסה 15.

בניגוד למראן ולהוהנמס, זהו לא הצליח באינסברוק, לשמר את בית הכנסת, ולו רק למטרות חילוניות כמו במקרה של הוהנמס. היא הייתה ככל הנראה במצב מוזנח מאוד כאשר נהרסה באמצע שנות ה-60. ייתכן שגם היא כבר לא עניינה במיוחד את הקהילה הקטנה שהוקמה מחדש. לפחות לא נעשה כל מאמץ להציל את בניין סטוקל. לשם כך לא היו לה גם האמצעים הכספיים, במיוחד לאור העובדה שלא ניתן היה לצפות לתמיכה מהמגזר הציבורי באותה תקופה. בנוסף, חדר התפילה בסילגאסה נועד מלכתחילה להיות פתרון זמני וחלופי, וחדר שכור אינו יכול לייצג את אותה הזדהות כמו מבנה משלכם, שנבנה לצורכי בית הכנסת.

לאחר מלחמת העולם השנייה, בתחילה הסתפקו ב חדרים פרטיים של רודולף ברוּל ברחוב Anichstraße ומ-1961 עם אולם מושכר ברחוב Zollerstraße 1, שם הקהילה הקטנה התכנסה לתפילה במשך למעלה מ-30 שנה. בינתיים, הנכס ברחוב Sillgasse 15 עבר לידי הסכם חליפין משנת 1960 עם העיר אינסברוק כמה שנים לאחר מכן, כל הבניינים שנותרו, כולל בניין סטוקל, נהרסו. השטח שהתפנה שימש כחניון עד להקמת הבניין החדש. WE רכשה את הזכות לבנות דירה ותכנן להקים בית מגורים. כך החלה ההיסטוריה של בית הכנסת החדש באינסברוק.

האדריכל מיכאל פראצ'נסקי בסוף שנות ה-80, חברת WE- Gemeinnützige Tiroler Wohnbau GmbH הזמינה אותה לתכנן את פרויקט המגורים ברחוב Sillgasse 15, והיא החלה לעבוד עם הנשיאה דאז ד"ר אסתר פריטש בשל הצורך להעביר את לוח הזיכרון, שהוצב בשנת 1981 בחניון, יצרו קשר. ד„ר אסתר פריטש פעלה מיד כדי לנצל את הבנייה המתוכננת להקמת בית כנסת. הזמן נראה מתאים לכך, בשל העלאת המודעות הציבורית בעקבות “פרשת ואלדהיים" והתמיכה החזקה של הבישוף ריינהולד שטכר (איסור על פולחן „אנדרל מרין“) וכן גישה פתוחה של נושאי האחריות הפוליטית סוף סוף להיות בוגר.

בעוד שב טירול בעשורים שקדמו לכך, עדיין שלטה גישה אנטי-יהודית (מושל המחוז אדוארד וולנופר היה חבר במפלגת הנאצים, והבישוף פאול רוש עדיין האמין ברצח האלוהים בידי היהודים ובנכונות ההיסטורית של רצח אנדרל פון רין), אך ב עילית אוסטריה כבר בשנת 1965 הוחלט על פיצוי ומימון משותף לבניית בית הכנסת החדש. עם זאת, מאוחר יותר מאשר בטירול, הוחלט ב שטיירמרק ההחלטה לתמוך בבנייה החדשה התקבלה רק ב-1998.

בשנת 1991 התקיימה לבסוף ב-Sillgasse 15 הנחת אבן הפינה במקום וב-1993 הצליחה בית כנסת נפתח בטקס חגיגי בהשתתפות 600 אורחים . הן בטקס הנחת אבן הפינה והן בטקס הפתיחה הוזמנו היהודים והיהודיות שגורשו מטירוול על ידי ראש העיר רומואלד נישר, והם הביעו את שמחתם על תשומת הלב ועל ההתפתחויות החדשות באינסברוק. נשיאת הקהילה דאז, ד"ר אסתר פריטש, הצליחה לנצל את ההזדמנות. העובדה שהבית הכנסת ניצב (כמעט) בדיוק במקום שבו היה בית התפילה עד 1938, מעניקה למרכז הקהילתי החדש ממד נוסף.

הבית הכנסת החדש באינסברוק נשאר נאמן לאופיו, שוכר בבניין להיות נאמנים. זה מקשר אותם למצב שלפני 1938, אך מבדיל אותם משאר הקהילות האוסטריות מחוץ לווינה, שכולן מחזיקות בבניין משלהן, בין אם הן הצליחו לשרוד את תקופת הנאצים ושופצו (זלצבורג), ובין אם הן נבנו מחדש (לינץ, גראץ). עם זאת, כמה בתי כנסת בווינה נמצאים גם בתוך בנייני מגורים, בין אם בבעלותם ובין אם בשכירות, כמו אלה שבסייטנשטטנגסה, בגרוננגרגסה וברוברטגסה. לא פחות חשוב, גם התוכניות לבית הכנסת המתוכנן בגוטנברגסטרה כללו חללים מתאימים בקומת הקרקע של בניין מגורים.

הגישה הכניסה לבית הכנסת החדש פונה לרחוב Sillgasse וממוקמת מעט אחורה, בתוך מבנה המעוקל מעט כלפי פנים. פרגולה. האלמנט החללי, השאוב מהמודלים ההיסטוריים באינסברוק, ממתן את החשיפה לכביש הסואן. הפורטל מוקף באבן גיר מלוטשת ועליו הכיתוב העברי „..ובנו את הבית ואני אמצא חן בעיניו...“ (חגי א, ח). חזית הפטיו מעוטרת ב לוחות אבן גיר שבורים מחופש ומרמז על חומר הבנייה ההיסטורי בירושלים.

הפנים בית הכנסת מחולק לאולם כניסה עם מלתחה, חדר תפילה ומשרד. חדר התפילה המלבני בולט לתוך אולם הכניסה כמו מבנה נפרד, והוא מחופה בלוחות אבן גיר כמו החזית החיצונית. דרך השער המרכזי בעל שני הכנפיים נכנסים לתוך בית הכנסת. מסגרת הפורטל חוזרת על המוטיב של הכניסה, אך כאן היא עשויה מאבן גיר אדומה מלוטשת.

חדר התפילה הקטן יחסית, המכיל כ-60 אנשים, משדר אווירה אינטימית. בשל גובה התקרה הנמוך, היה קשה ליצור חלל גדול יותר. חיפוי וריהוט מתאפיינים ב חומריות חמה ונטולת זמן הרצפה מרוצפת באבן גיר אדומה, הקירות מחופים באבן גיר לבנה ומחוספסת, כמו בחלק החיצוני. הפודיום והבימה המונחת עליו, המדרגה שלפני ארון הקודש, ארון הקודש עצמו והספסלים עשויים עץ אשור. בתקרה יש כיפה שטוחה הוכנס, בהשראת זה שבמקדש העירוני בווינה, ה שמי כוכבים מצויר על רקע כחול. על בסיס החישובים של האסטרונום פרופ' הרברט הרטל, מוצג כאן שמי הלילה ביום הפתיחה ב-21.03.1993. תאורת החדר מושגת באמצעות ספוטים, המדגישים את ארון הקודש ואת שמי הכוכבים. משמאל ומימין לציר המרכזי נמצאים 5 שורות ספסלים ובכל אחד מהם ספסל קצר בקיר המזרחי, המסתובב ב-90°. בהיעדר יציע לנשים, שלא ניתן היה להקימו מחמת מגבלות מקום, ההפרדה בין המינים מתבצעת באמצעות צדי שורות הספסלים, ומאז 2024 באופן סמלי באמצעות מחיצה נמוכה. מכיתה.

חדר התפילה כולל כמה ריהוט מחדר התפילה ברחוב זולר, כמו דוכן הנואמים, כיסאות עם ריפוד קטיפה אדום, הנר התמידי, תיאור לוחות האבן עם עשרת הדיברות מעל ארון הקודש, קופסת קטורת ולוחית פליז עם ברכות לקריאת התורה. ארון הקודש (Aron ha-Kodesch) ממוקם בקצה הציר המרכזי של החדר, בקיר המזרחי, וניתן לפתוח אותו באמצעות שתי דלתות כנפיים. ה- פרכת (וילון) הוא תרומה של משפחת רימלט מישראל. מימין לארון הקודש, על בימה קטנה, ניצב חנוכייה, מתנה מהבישוף דאז, ריינהולד שטכר.

לאחר שהמכון להעתקות, הממוקם מצפון לבית הכנסת, סגר את שעריו, הועברה הרחבת המרכז הקהילתי כדי ליצור חדר ישיבות כמעט מרובע ומטבח קטן. במסגרת זו נדרשו גם שינויים בחדר הכניסה. האדריכל ריינהרד רינדרר הוזמן לעצב את החללים החדשים. בניגוד לרצפת השיש הלבנה באולם הכניסה, נבחרה רצפת עץ מעץ אשוח לבן. הצד הצפוני עוצב כ קיר הספרייה מעוצב, שמוקף משני צדדיו בדלתות הזזה גדולות מעץ.
לפני מדף הספרים ניתן להוריד מסך. בצד המערבי, אשר מחופה בלוחות פלדה מטעמי בטיחות, ניתן עדיין לראות את חזית הזכוכית של בית ההדפסה. כאן היו ממוקמים החלונות המעוטרים בציורי זכוכית. חלונות מרחוב זולר מותקן. בצד המזרחי מותקנים חלונות גדולים, המשקיפים על החצר הפנימית של מתחם המגורים.

בשנת 2014 נפתח אולם הקהילה. גם זה התאפשר הודות לתמיכה כספית מהעירייה, מהמדינה ומממשלת גרמניה. מכיוון שהספרייה אמורה להתרחב, הקהילה מתכננת כעת להקים קיר ספרים וויטרינות בצד המערבי. החלונות הישנים מרחוב זולר יוכנסו לחלונות הקיר המזרחי.